הספרייה ממוקמת בבניין היסטורי שתכנן האדריכל אריך מנדלסון בשנות השלושים של המאה העשרים, ברחוב בלפור 6 ירושלים. מאז פתיחתה בשנת 1936 היא משמשת בית לאוסף ספרי ש”ז שוקן – הכולל ספרים כתבי יד ודפוסים ראשונים בתחומי מדעי היהדות.
לאיתור ספרים בקטלוג הספרייה בחרו בלשונית Advanced Search, ובמאגר (Base to Search) בחרו באפשרות Schocken Library.
אוסף שוקן הוא אוסף הספרים היהודי הפרטי החשוב ביותר ששרד את מלחמת העולם השנייה בשלמות.
מתוך התשוקה הקיימת אצל כל יהודי, שיהיה בביתו עותק שמור-היטב של כתבי היסוד של המסורת והספרות היהודית, גדל, טפח אחר טפח, אוסף שתחילה שם דגש על דפוסים ראשונים, דפוסים עתיקים ונדירים ודפוסי ערש…
כך תיאר שלמה זלמן שוקן את התפתחות אוסף ספריו. התשוקה של שוקן להחזיק בביתו את ארון הספרים היהודי המלא, לדורותיו, כיוונה אותו בבניית אוספיו.
לא הכמות הייתה חשובה בעיניו אלא האיכות. תשוקה זו חלק עם ש”י עגנון, גרשם שלום, אברהם מאיר הברמן ואחרים – חבריו וקרובים, ועובדים נוספים שייעצו, המליצו ורכשו עבורו ספרים. בשנת 1919 גדל אוסף הספרים שבספרייתו שבצויקאו שבגרמניה, והוא נאלץ לשכור ספרן מקצועי לנהל את האוסף.
לא היה זה אוסף המיועד לתצוגה או לשם אספנות, אלא מפעל תרבותי שנועד לשמש למחקר ולהתחדשות במדעי היהדות. את ייחודה של ספריה זו תיאר אברהם מאיר הברמן, מנהל הספרייה וחבר המכון לחקר השירה (שעבד בספריית שוקן בין השנים 1923-1967) כך: “הרבה ספרים יקרי המציאות, ואפילו יחידים בעולם, נמצאים בספריית שוקן. ככלל ניתן לומר כי אין לך עיר דפוס חשובה בעולם, שהדפיסו בה ספרים עברים, שלא יהיו מראשוני ספריה באוסף זה”.
בין התחומים הנמצאים באוסף: שירה עברית, קבלה וחסידות, ספרות המוסר, ספרי תפילה, דקדוק ולשון, ספרות יידיש הקדומה, כתבי עת עבריים, תלמוד, הלכה ושו”ת, פרשנות המקרא והמדרש וקראות. בשנת 1933 לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החליט שוקן למלט את ספריו ולהעביר את מקום משכנם מברלין לירושלים. בין השנים 1939-1934, הצליח שוקן להעביר את ספרייתו כמעט בשלמותה לירושלים. ההעברה נעשתה בחשאי ובדרכים שונות כדי לא לעורר את חשדותיהם של השלטונות הגרמניים. משבא שוקן לבנות משכן של קבע לספרייתו הוא פנה אל הארכיטקט הנודע אריך מנדלסון שיתכנן עבורו משכן ראוי לספריו. מקום בו יוצג הספר העברי בצורה הראויה, מרחב בו ניתן יהיה לחוות את הספר העברי, פיזית ורוחנית. הספרייה נחנכה בסוף שנת 1936, ובמהרה הפכה למרכז תרבותי ומחקרי. שוקן ראה בספרים כלי קודש המסוגלים ברגע אחד לגשר על מרחקים אדירים של זמן ומקום.
באחד מנאומיו הראשונים בספרייה הדגיש את חשיבותה של בניית הספריה בירושלים: “אולם זה לא היה קם במקום אחר מלבד ירושלים, שכן העילה לבנותו מתקיימת רק כאן… שאיפתי כיום היא שאולם זה ישתלב בחיי העיר ובנשימתה”. שלמה זלמן שוקן הלך לעולמו בשנת 1959, אך הספרייה ממשיכה לפעול ולשמש חוקרים ומבקרים כבחייו. עבור רבים ממכריו וחבריו בירושלים נותרה הספרייה בבואה לדמותו.
כך כתב גרשם שלום בשנת 1957:
יותר מאשר בכל שאר מפעליו [אישיותו החיה] משתקפת בריבוי גווניה בספריה הנפלאה שבנה בארבעים השנים האחרונות. ואם אני רוצה לשוחח עם ידידי זה, אינני צריך לנסוע לאמריקה או להמתין לביקורו בירושלים אלא די לי לסור לספריתו ולפתוח את ספריו, שמרובים בהם סימני אישיותו, בין בעצם המבחר והעניין והצורה ובין בהדגשות, בסימני הקריאה והשאלה ובהערות שבאלפים מהם… מעטות המצבות האישיות שהקים אדם לכיסופיו ולחיוב שבו, היכולות להידמות לספריה זו, שכל רוחב האינטרסים של בעליה… מצאו בה ביטוי למופת.
בשנת 1962, לאחר מותו של ש”ז שוקן, בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) רכש ממשפחת שוקן את בניין הספרייה, והיה לשותף פעיל בניהול הספרייה ומכוני המחקר. בשנת 1977 תרמה משפחת שוקן את הספרייה (33,000 ספרים) ושליש מהאוסף הייחודי למכון שוקן למחקר היהדות, שעבר כולו לניהול בלעדי של ה- JTS. הספרייה ומכון המחקר על מפעליו השונים, ממשיכים להתקיים ולהתחדש ולשרת את ציבור החוקרים והקוראים. בין קירות הספרייה, ההיסטוריה והתרבות היהודית, והאנשים והנשים שיצרו וכתבו אותה, הספרייה נחנכה בסוף שנת 1936, ובמהרה הפכה למרכז תרבותי ומחקרי. כבר מאז ועד היום ממשיכים להיות נוכחים וקיימים.
אוסף ליברמן כולל למעלה מ-10,000 ספרים, ביניהם דפוסים ראשונים, חלק ניכר מספריו של הרב פרופ’ שאול ליברמן ז”ל שהיו במשרדו בביהמ”ד (JTS) בניו יורק. הרב פרופסור שאול ליברמן (כ”ז בניסן תרנ”ח, אפריל 1898 – ט’ בניסן תשמ”ג, 22 במרץ 1983), מגדולי חוקרי התלמוד ומפרשי התוספתא והירושלמי בדורו.
בתחילת דרכו שימש כחבר סגל באוניברסיטה העברית, בבית המדרש של תנועת המזרחי (סמינר ליפשיץ), ועמד בראש המכון לחקר התלמוד ע”ש הארי פישל בירושלים. בשנת 1940 הוא עבר לכהן כחבר סגל וכרקטור בבית המדרש לרבנים באמריקה שבניו יורק, ושימש שם בתפקידיו כארבעים שנה. הוא היה גם חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס ביאליק, חתן פרס ישראל למדעי היהדות, וחתן פרס הארווי. אוסף ליברמן שבספריית שוקן, משקף את תחומי העניין של הגר”ש ליברמן בחייו, וכולל בין היתר ספרים בשפות שונות, מודרניות ועתיקות כאחד, ופריטי אספנות נדירים. ספרי מחקר על מקורות עתיקים עומדים לצד כל אחד ממקורות אלה. דפוסים נדירים לצדם של עותקי פקסימיליה של אותו ספר שעליהם השאיר ליברמן את הערותיו הרבות.
ארכיון ש”ז שוקן, הינו אחד הארכיונים העשירים והמגוונים מבין הארכיונים היהודיים הפרטיים של המחצית הראשונה של המאה העשרים. הארכיון מכיל מידע חשוב על חיי התרבות והרוח של יהודי גרמניה בין מלחמות העולם ומידע על החיים היהודיים במרחב הארץ ישראלי בתקופה שלפני קום המדינה. בשל עמדתו המשפיעה של שוקן בחיי התרבות היהודיים בגרמניה, והחזקתו בתפקידים בכירים במוסדות בולטים בתנועה הציונית, בקרן קיימת לישראל ובאוניברסיטה העברית בירושלים, ומעמדו כמו”ל ספרותי ובעל עיתון מוביל, עמד שוקן בנקודות מפתח בהיסטוריה של התחדשותו של העם היהודי בארץ. הוא היה בקשר עם דמויות רבות (אנשי רוח, ראשי ‘הישוב’ ומנהיגי העם בארץ ישראל ובתפוצות), ומכתבים ומסמכים רבים נשלחו אליו לעיונו ולהחלטתו.
הארכיון מחולק לחטיבות המתעדות את פעילותו של שוקן: פעילותו העסקית (הקונצרן – רשת בתי הכלבו בגרמניה), ההוצאה לאור (הוצאות הספרים בגרמניה, בישראל ובניו-יורק), פעילותו היהודית-ציונית (התנועה הציונית, הקונגרסים הציוניים, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד), האוניברסיטה העברית (בה שימש כמזכיר וכיו”ר הוועד הפועל), פעילות פרטית (התכתבויות עם אנשי ציבור ואנשי רוח, מכרים וחברים, בניית אוספי הספרים ומכוני המחקר), עיתון ‘הארץ’ ומשפחתו. אין כמעט תחום בהיסטוריה היהודית של המחצית הראשונה של המאה העשרים שאינו בא לביטוי בארכיון זה.
הארכיון מכיל מאות אלפי מסמכים, מכתבים, תצלומים, מפות וכתבי-יד. שוקן הכיר בחשיבות המפעלים בהם שימש, ואופי אישיותו הכתיב תודעה של שימור, איסוף וסידור. העבודה על קטלוג הארכיון החלה בשנות השלושים תחת פיקוחו הצמוד והתקבעה בשנת 1939 עם העברת החומרים האחרונים שנותרו בארכיון ההוצאה בגרמניה. ארכיון שוקן הוא בבעלות משפחת שוקן. ניתן לעיין בארכיון באישור ובתיאום מראש.
האוסף כולל כ-11,000 מסמכים הכתובים ברובם בעברית, ומיעוטם ביידיש וברוסית, מבין השנים 1914-1875, ועוסקים בחיי היהודים בפולין וברוסיה ובארץ ישראל ובעניינים הלכתיים וענייני ציבור בהם עסק הרב ירושלימסקי הרב משה נחום ירושלימסקי נולד בז’ אדר תרט”ו-1855 בברשד (Bershad, במחוז ויניצה שבאוקראינה), לאביו הגביר ר’ בנימין, ונפטר בחורול בכ”ט סיון תרע”ו-1916. בשנת תר”מ-1880 הוא התמנה כרב בקהילת קאמינקא (Kamenka, בפלך קיוב), ושירת שם למעלה מעשרים שנה. בשנת תרנ”ח-1898, עבר לשמש כרב בקהילת אוסטרולנקה (Ostroleka, בפלך לאמז’ה). ובשנת תרס”ב-1902 מונה לרב בעיר המחוז קיעלץ (Kielce), ומונה גם על ידי השלטון כמפקח כללי על בתי הספר היהודים בשטחי השלטון הרוסי שבפולין. בשנת תרס”ג הוכר על ידי שר הפנים כרב רשמי בכל רחבי המדינה. הרב ירושלימסקי התפרסם בחיבוריו החשובים: בפירושו “לשד השמן” – על משנה תורה להרמב”ם (ורשה תרמ”א); שו”ת מנחת משה (ורשה תרמ”ב); שו”ת ברכת משה (למברג תרמ”ו), ושו”ת באר משה (ורשה תרס”א).
בספריו גילה חריפות השכל, ובקיאות רבה בכל חלקי הספרות הרבנית. לאחר פטירתו, האוסף וספרייתו עברו לידי בנו, שמשון דב, ששימש כמזכירו והיה גם אוצר האוסף. בשנת 1926 הוא העביר את האוסף לוורשה, ובשנת 1935 הועבר האוסף לארץ ישראל. בתחילת שנות השישים שכנע הרב פרופ’ שאול ליברמן את יורשי הרב ירושלימסקי להעמיד את האוסף החשוב למחקר, ובשנת 1968 הוא רכש מהם את רוב האוסף עבור מכון שוקן בעזרת תרומה מקרן אלן סטרוק. האוסף מכיל מידע היסטורי חשוב הנוגע לקהילות היהודיות במזרח אירופה במפנה המאה העשרים, וכן פרטים גנאלוגיים, מנהגי חצרות חסידיות שונות.
מכתבים חשובים מאדמו”רים, משושלת אדמו”רי חב”ד (משפחתה של אשתו השנייה של הרב ירושלימסקי), רבנים, עסקנים ואחרים, בהם: עניינים הלכתיים, ענייני הקהילה היהודית, ענייני ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, נושאים פוליטיים וציבוריים שונים. חלק מהמכתבים מכילים מידע על אודות פעילותו הציבורית שהוסתרה מצנזורת השלטונות הרוסיים. רוב המכתבים נשלחו מרוסיה הצארית ומפולין, אך ישנם גם מכתבים מהונגריה, בולגריה ורומניה, וממקומות רחוקים יותר כמו: גרמניה, הולנד, צרפת, אנגליה, ארגנטינה, עיראק, בוכרה, ארה”ב ופלשתינה. רוב המכתבים כתובים בעברית, ומיעוטם ברוסית שפתם העיקרית של המסמכים הרשמיים. רובו המוחלט של האוסף סרוק ונגיש לקהל הקוראים.
המפגש האקראי של ש”ז שוקן בשנת 1907 עם הספר “סיפורי מעשיות” של רבי נחמן, בתרגומו ועיבודו של מרטין בובר לגרמנית, היה לגורם המעצב את חזרתו לחיק היהדות ולהקמת האוסף העברי שבספרייתו. ספרי רבי נחמן תפסו מקום ייחודי בעולמו של שוקן. שוקן הלך לעולמו בשנת 1959 בכפר הנופש פונטרזינה (pontersina) שבשוויץ, האגדה מספרת כי כשנפטר אחז בידו האחת את אהבתו הראשונה, ‘פאוסט’ של גיתה, ובידו השנייה את ‘סיפורי מעשיות’ של רבי נחמן. קשר ייחודי זה לתורתו של רבי נחמן הביא אותו להקמת אוסף גדול וחשוב העוסק בתולדות חסידות ברסלב, מראשיתה ועד למחצית השנייה של המאה העשרים.
בשנות השלושים של המאה העשרים, בתיווכם של ש”י עגנון ואברהם מאיר הברמן, יצר שוקן קשר עם שני חסידי ברסלב, ר’ מאיר אנשין (מוכר ספרים) ור’ שמואל הורביץ, שעזרו לו ברכישת כתבי ברסלב חשובים, ביניהם: מכתב בכתיבת ידו של ר’ נחמן מברסלב וכן חלקים מן החיבור ימי מוהרנ”ת בכתב ידו של ר’ נתן מנמירוב ודפוסים נדירים כמו: ליקוטי מוהר”ן דפוס ראשון, סיפורי מעשיות דפוס ראשון ועוד רבים אחרים. שמואל הורביץ אסף ותיעד מסורות חסידיות, סיפורים ותורות שנשמרו בסוד בתוך מעגלי החסידים, תיעד את קורות חייו בחיבור ‘ימי שמואל’, וכן העביר לידי שוקן כתבים חשובים מן המאה התשע-עשרה שהיו ברשותו – כתבים אלו מקוטלגים ושמורים היום בין כתלי המכון.
בשנות הארבעים העסיק שוקן את ר’ יצחק מאיר קורמן, ממנהיגי חסידות ברסלב בפולין לפני שעלה לארץ ישראל. במסגרת עבודתו לצד כתיבת מסורות שנשמרו בחסידות הוא העתיק את ‘מגילת סתרים’ וכתב הערות והגהות על ספרי ברסלב הנמצאים באוסף. הוא רכש עבור שוקן דפוסים שיצאו לאור על ידי חסידות ברסלב. אוסף קורמן כולל כשמונה מאות העתקות של מכתבים בין ראשי החסידות בפולין (הענף הגדול של חסידות ברסלב בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה שנגדע בימי השואה). אוסף המכתבים הוא עדות יחידאית וחשובה על תולדות חייהם של חסידי ברסלב בפולין. לצד המכתבים, באוסף מצויים גם כרוזים הנוגעים לפעילות החסידות: התאספויות בראש השנה בפולין (בזמן שלא ניתן היה להגיע לאומן), הדפסת ספרים, תרומות ועוד. אוסף זה שכב במשך עשרות שנים כאבן שאין לה הופכין, ורק בשנת 2016 הוצא מהארכיון, סודר וקוטלג, והוא נגיש היום לציבור הקוראים והחוקרים.
קרל וולפסקהל (1948-1869), משורר, מתרגם וחוקר, ומחבר ספר השירים Die Stimme spricht (‘הקול מדבר’, יצא לאור ב-1934 בגרמנית ותורגם לעברית בשנת 1942), מהפרסומים הפופולריים ביותר של הוצאת שוקן בברלין, שיצאו לאור לאחר עלות השלטון הנאצי לשלטון בשנת 1933. וולפסקהל היה גם אספן ספרים וביבליופיל. לאחר השריפה ברייכסטאג בשנת 1933, הוא ברח מגרמניה והותיר שם את אוסף ספריו ורוב רכושו והתיישב באיטליה, וחי שם בתנאים ירודים ביותר.
שוקן שביקר אותו בעיר גנואה בשנת 1936, וראה את מצוקתו, חש מחויבות לתמוך בו, הן כמוציא לאור והן כיהודי-גרמני. כאשר שמע כי בכוונתו למכור את אוסף ספריו – אוסף אשר נבנה וטופל על ידו – הוא נרתם לרכישת האוסף. האוסף כלל פריטים נדירים רבים של ספרות גרמנית, תיאולוגיה והיסטוריה תרבותית, לצד ספרי יודאיקה והבראיקה נדירים וכתבי-יד ייחודיים מימי-הביניים וראשית העת החדשה. את האוסף תיאר יוג’ין מאיר בפני שוקן בשנת 1936 כך: “אוסף ייחודי לחלוטין, שנאצר בדרגה הגבוהה ביותר של אנינות טעם, תולדה של עיסוק ברוח הגרמנית והאירופית, שרק מעטים בדורנו מסוגלים להגיע אליה”.
למרות הקשיים הגדולים וההגבלות על ייצוא מגרמניה, רכישת האוסף ע”י שוקן בשנת 1937 קטלוגו ושליחתו לפלשתינה היו הישג יוצא דופן. ההכנסות שוולפסקהל קיבל ממכירת האוסף בתוספת קצבת חיים צנועה שקיבל משוקן איפשרו לו להגר מאיטליה לניו-זילנד. חלקים גדולים מן האוסף השתלבו והשלימו את אוספיו של שוקן, וסימלו שילוב של מסורת יהודית-גרמנית שאיבד את משמעותו לאחר השואה. חלקים מהאוסף לא מצאו את מקומם בספרייתו של שוקן בירושלים. לאחר פטירתו שוקן חלקים אלו נמכרו במכירות פומביות בגרמניה ומצאו את דרכם לספריות מחקר ולאספנים שונים.
כיום, ספריית וולפסקהל אמנם מפוזרת ברחבי העולם. אך ספרים נדירים רבים וכתבי-יד נמצאים בספריית המכון בירושלים. בעותקים רבים שבאוסף נמצאים הערות בכתיבת ידו של וולפסקהל או הקדשות של מחברים ועדויות שונות למוצאם. וולפסקהל ראה בספריו ארכיונים זעירים, ונהג לטמון בין דפי הספרים, מכתבים, גזרי עיתונים, תמונות, ציורים, ופרטי אפרמה שונים. פריטים אלו התגלו במחקר לתולדות מקורות האוסף, שנערך בספריית המכון בשיתוף ארכיון הספרות הגרמנית במרבאך (DLA). האוסף קוטלג ונסרק בשלמות, והוא נגיש היום ברשת דרך קטלוג Kalliope.
הודות למחברות הקטלוג השמורות בספריית שוקן יצר ה-DLA קטלוג שלם של האוסף המאחד את חלקיו הפזורים באופן וירטואלי. ‘ספרייה וירטואלית’ זו, הנמצאת בספריית מרבאך לצד אוסף הספרים הנדירים, כתבי היד והמסמכים הנמצאים בספריית מכון שוקן בירושלים, מעניקים יחד תרומה משמעותית להבנת הגישות למסורת היהודית-גרמנית לפני ואחרי 1933.
רחוב בלפור 6, ירושלים
972-2-5631288
