אברהם ליב שלקוביץ (1921-1866), הוא בן-אביגדור, זכור כחלוץ "המהלך החדש" בסיפורת העברית בשלהי המאה הי"ט וכאבי המו"לות העברית. מאות הספרים שפרסם בהוצאותיו השונות, בעיקר "תושיה" ו"צנטראל", הם פרי מדיניות-תרבות חדשנית, ולפיה הלשון העברית מסוגלת לספק את כל סוגי הטקסטים שאדם משכיל עשוי להיזקק להם: ספרות יפה מקורית, אנתולוגיות, תרגומים ממיטב ספרות העולם, ביוגרפיות, מילונים, מדע פופולרי, ספרי היסטוריה והגות, רשמי מסעות, מעשיות עם, ספרי לימוד ומקראות, ספרות ועיתונות לילדים – זאת כאנטיתזה לתפיסות אליטיסטיות מצַמצמות כדוגמת זו של אחד העם, שבן-אביגדור התייצב מולו ביריבות גלויה. אולם מפעלים אלה נועדו לתכלית רחבה יותר, כחלק מתפיסת תרבות כוללת, המחויבת לתהליך התחייה הלאומית היהודית. מחויבות זו ניכרת בטיפוח מודע של הריאליזם כדרך ההבעה ההולמת ביותר ספרות בעידן של בניין אומה; בהתגייסות להעשרת הלשון העברית ולהחייאתה בדיבור; בהכשרת קהל קוראים המוצֵא בעברית את מלוא מזונו הרוחני וצרכי הלימוד שלו; ובטיפוח עתודות של קוראים כאלה כבר מן הגיל הרך.

אבנר הולצמן הוא פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחבר האקדמיה ללשון העברית. פרסם עד כה שמונה-עשר ספרים ומאות מאמרים, המקיפים את מלוא הטווח של הספרות העברית מאז ראשית המאה הי"ט ועד ימינו. ערך עשרות כרכי כתבים ואסופות מחקרים, ובהם מהדורות מקיפות של כתבי חיים נחמן ביאליק ומיכה יוסף ברדיצ'בסקי. בשנה שעברה פורסמו שניים מספריו: מולדת במלים: תחנות בספרות העברית (הוצאת כרמל), ואנטומיה של מהפכה: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי והוצאת "צעירים" (ספר בלימה).