הדפוס העברי הגיע לירושלים רק באמצע המאה ה-19, עם פתיחת בית הדפוס של ישראל ב”ק. עד מפנה המאה העשרים הלך הדפוס העברי בירושלים והתבסס. הקהל היהודי בירושלים גם הוא גדל ונעשה מגוון יותר, ונוצר ביקוש לדפוס עברי המשקף שפה עברית חדשה, לא רק דתית מסורתית אלא כזו שיכולה לשקף ולתאר את העולם המודרני. מו”לים כאליעזר בן-יהודה, אברהם משה לונץ, ואחרים התחילו במפעל תרבותי אינטלקטואלי שגם אם כוון מלכתחילה לעילית משכילה, עד מלחמת הראשונה כבר נעשה לנחלה של ציבור רחב. העיתונות החודשית, וגם זו השבועית הפכה להיות עיתונות יומית בשפה העברית.

בהרצאה נבחן  את זיקת הגומלין בין מערכת העיתונות למערכת הדפוס בירושלים בשלהי העידן העות׳מאני. נראה מחד את תרומתו של המדפיס הממלא תפקיד של  כח דוחף ויוזם לצמיחת העיתונות העברית לסוגיה ומצד שני את תרומת העורך להתפתחות תעשיית הדפוס המקומית ואת היחסים המורכבים שבין המדפיס לעורך בירושלים, בירת העיתונות העברית, בסוף המאה ה19, תחילת המאה ה20.

פרופ’ עוזי אלידע הוא פרופ׳ אמריטוס בחוג להיסטוריה כללית ובחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. עוסק בתולדות התקשורת הכתובה, תולדות העיתונות והמו”לות במערב אירופה במאות 18-19 והעיתונות והמו”לות העברית במאות 19-20. ארגן כנסים בינלאומיים בנושא תולדות המו”לות והעיתונות האירופית והעברית ופרסם ספרים ומאמרים בנושא. ספרו האחרון על תולדות העיתונות הפופולרית העברית בעידן העות’מאני יצא לאור בהוצאת Routledge ב-2019