במאה השמונה-עשרה בעקבות משבר השבתאות באימפריה העות’מאנית, מהשליש השלישי של המאה ה-17 שגרם ליצירת קהילות של יהודים שהתאסלמו לכאורה מרצונם,
בעקבות שבתאי צבי שהוכרח להתאסלם, והתפשטות השבתאות ברחבי אירופה בקהילות אשכנז בגרמניה, בפולין בווהלין ובפודוליה (היום אוקראינה)
הפכה החברה היהודית לראשונה בקורותיה, לחברה רודפת.
רבנים יהודים שגדלו בחוגי תלמידי החכמים, העילית הרבנית ומנהיגי הקהילות, רדפו רבנים יהודים אחרים, בני חוגם, בהאשמת היותם שבתאים.
ר’ יעקב עמדן, בנו של ‘החכם צבי’, שגר באלטונה ליד המבורג, רדף את רב יהונתן אייבשיץ שהתמנה לרבה של אלטונה באמצע המאה ה-18 והאשים אותו שהוא שבתאי.
הוא פרסם ספרים מפורטים בגנותו של רבה של עירו וחלק ניכר מרבני אירופה תמכו בו ובהאשמותיו.
ההרצאה תעסוק בשאלה מי הוא שבתאי? ומה משמעותה של השבתאות במאה ה-18?
במהלך ארבעת העשורים האחרונים חיברה ספרים ומאמרים רבים המתארים את המאבק הרוחני של העם היהודי בשעבוד לאורך הגלות, ואת המלחמה העקבית על החירות ועל השוויון, מאבקים הנערכים ביצירה המיסטית היהודית לדורותיה. שני ספריה האחרונים בעברית הם: “ישראל בעל שם טוב ובני דורו: מקובלים, שבתאים חסידים ומתנגדים (כרמל 2014) ; ו”סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על החירות ועל השעבוד, על הלימוד ועל הבורות” (כרמל 2018).
ההשתתפות חופשית בהרשמה מראש
התמונה באדיבות:
RIT Cary Graphic Arts Collection, Rochester, New York