במאה השמונה-עשרה בעקבות משבר השבתאות באימפריה העות’מאנית, מהשליש השלישי של המאה ה-17 שגרם ליצירת קהילות של יהודים שהתאסלמו לכאורה מרצונם,

בעקבות שבתאי צבי שהוכרח להתאסלם, והתפשטות השבתאות ברחבי אירופה בקהילות אשכנז בגרמניה, בפולין בווהלין ובפודוליה (היום אוקראינה)
הפכה החברה היהודית לראשונה בקורותיה, לחברה רודפת.
רבנים יהודים שגדלו בחוגי תלמידי החכמים, העילית הרבנית  ומנהיגי הקהילות, רדפו רבנים יהודים אחרים, בני חוגם, בהאשמת היותם שבתאים.
ר’ יעקב עמדן, בנו של ‘החכם צבי’, שגר באלטונה ליד המבורג,  רדף את רב יהונתן אייבשיץ שהתמנה לרבה של אלטונה באמצע המאה ה-18 והאשים אותו שהוא שבתאי.
הוא פרסם ספרים מפורטים בגנותו של רבה של עירו וחלק ניכר מרבני אירופה תמכו בו ובהאשמותיו.
ההרצאה תעסוק בשאלה מי הוא שבתאי? ומה משמעותה של השבתאות במאה ה-18?

ההשתתפות חופשית בהרשמה מראש

להרשמה לקבלת קישור לזום

התמונה באדיבות:

 RIT Cary Graphic Arts Collection, Rochester, New York