מרבית חייו של פרופ’ שלום שפיגל (1899-1984) הוקדשה לחקר חייו ויצירותיו של הפייטן הארץ ישראלי הגדול ר’ אלעזר בירבי קליר. כבר בשנות העשרים תיכנן ש’ שפיגל לערוך הוצאה ביקורתית של מכלול הפיוטים של קליר, והוא נעזר במקורות מקובלים, וכמו כן בכתבי יד מן הגניזה. במהלך עבודתו הרחיב את היקף מחקרו מעבר לעריכה רגילה של פיוטי הקליר והקדיש את רוב מרצו ללימוד של פיוטי של יוסי בן יוסי, של יניי ושל האחרים, רובם עלומי שם – הפייטנים שחיו לפני זמנו של הקליר. בחיפושיו בקטעי הגניזה שפיגל גילה מקורות חדשים רבים ובהם פיוטים של הפייטנים האלה. בשנות החמישים, כאשר נפתחה למחקר הסדרה החדשה של הגניזה, היה שפיגל בין ראשוני החוקרים שביקרו בקמבריג’, כדי לבחו את אלפי הקטעים שלראשונה היו בהישג יד. כך נתגלו תגליות רבות, והושלמו רבים מן הקטעים הישנים.

לאחר מותו של הפרופ’ שפיגל נמסרו כתבי היד שלו לבית המדרש לרבנים באמריקה. פרופ’ מנחם חיים שמלצר התחיל לבדוק את עיזבונו הספרותי וגילה בו עושר מדהים ומעורר התפעלות.

הכרך הנוכחי הינו מדגם בלבד מעיזבונו של שפיגל – בתיקים יש הרבה מעבר לזה.

הכרך כולל בחלקו הראשון קטעים מסדרי עבורה ופיוטים של יניי, הקלירי, יהושע הכהן, ר’ יהודה, פינחס – קרובות וקדושתאות – ובחלקו השני מחקרים של פרופ’ שפיגל: “שרידים חדשים ליניי” ו”מלחמת האברים”.