הפסיקתא מדרש אגדה עתיק היא לפרשיות מן התורה, ולהפטרותיהן, הנקראות במועדים ובשבתות המיוחדות, כמו שבת של פסח וסוכות, שבת שובה שבין ראש השנה ויום הכיפורים, שבת חנוכה, ועוד.
לשונה של הפסיקתא, החכמים הנזכרים בה והדרשות שבה, חלק מן עולמם של חכמי ארץ ישראל במאות השלישית-החמישית לסה”נ הם – עולם התלמוד הירושלמי, ראשית הפיוט, וההתגבשותם של התרגומים הארמיים לתורה. ביחד עם בראשית רבה וויקרא רבה, עומדת הפסיקתא בשורה הראשונה של ספרות המדרש. פסיקתא דרב כהנא שבידינו, אבידה היא המחזרת על בעלה – שעד לפני כמאה וחמישים שנה היתה ידועה בעיקר מהבאות בספר הערוך ובילקוט שמעוני. ר’ י”ל צונץ, בעינו הבוחנת ובכוחו הגדול, עמד על כך שאותן הבאות, מן פסיקתא דרב כהנא הן, ולפנינו ספר עצמאי ואין להחליפו בפסיקתא רבתי או פסיקתא זוטרתי, הידועות משכבר. אף הוא עמד על עיקרי מבנהו של הספר ועל מקומו בעולם המדרש. זמן לא רב לאחר מכן נתגלו כתבי יד של הפסיקתא, ויצא המדרש לאור ע”י ש’ בובר, בעיר ליק, בשנת תרכ”ח (1868). במרוצת השנים, משנתגלו כתבי יד חדשים ובעיקר קטעים מן הגניזה שבקהיר, ועם ההתקדמות בחקר עולמם של חכמי א”י, הורגש הצורך במהדורה חדשה של הפסיקתא, ערוכה לפי כללי ההדרה של מחקר התלמוד המודרני. אל המלאכה ניגש פרופ’ דוב מנדלבוים, ובהשראתו של מו”ר פרופ’ שאול ליברמן העמיד לפנינו את תורתם של חכמי ארץ ישראל בכלי מתוקן, המאיר את העיניים ומשמח את הלבבות.
למהדורה שנייה נוספו מפתח המקורות התלמודיים ולוח השוואת העמודים בין מהדורת בובר למהדורה זו.