חלפו כמאה שנים מרגע שהחל הדפוס העברי ועד שנדפס ספר הזוהר, הספר המרכזי של המיסטיקה היהודית. שאלת הדפסת ספר הזוהר וספרי קבלה בכלל במאה ה-16 גרמה לפולמוס בין חכמי איטליה, שנחלקו בעצם השאלה האם מותר להדפיס ספרי קבלה. למרות היותו של ספר הזהר אחד מהספרים החשובים והיסודיים בעולם היהודי, הדפסתו לוותה במחלוקות, איסורים וחרמות. בין המתנגדים היו כאלו שהתנגדו לתורת הקבלה בכלל וכאלו שהתנגדו לעצם הפרסום שלה. אנו יודעים כי בבית דפוסו של דניאל בומברג היו כתבי יד של חיבורים קבליים שלא נדפסו, כנראה בגלל מחלוקת זו.

בין 1558 ל-1560 נדפסו שתי מהדורות הזוהר הראשונות, קונטרסים קונטרסים, במנטובה על ידי קבוצת מדפיסים יהודים ובקרימונה על ידי יהודים בבית דפוס נוצרי. כל צד בודק ומשנה לפי מה שעושה הצד השני. אך השאלה מה ראוי להידפס לא נחתמה. הדפסת ספרי הקבלה שינתה את פני החברה היהודית ואת פני הטקס הדתי היהודי, אך במהלך הדורות ובמרחבים שונים פעלו (ועדיין יש הפועלים) לשמור על סודותיה.

ניתן להבין את הרצון לשמור את תורת הסוד היהודית נסתרת, לא נדפסת. אך מה גרם לכך שבשנת 1558 החלו להידפס באיטליה שתי מהדורות של ספר הזוהר? בתקופה שלאחר שריפת התלמוד באיטליה (גזירה שניתנה על ידי האפיפיור פאול הרביעי בשנת 1554), כאשר ספרי פילוסופיה התחילו להיות נפוצים בעם, ראו מדפיסי הזהר הראשונים במנטובה ובקרימונה בהוצאתו לאור מפעל קדוש שאף יכול להחיש את הגאולה. קדושתו לא מנעה את המתח והתחרות בין המדפיסים (שידעו כל אחד על כוונת השני), שכל אחד מהם רצה להיות הראשון שמדפיס את הזהר ובמהדורה המשובחת ביותר. הסכרים נפרצו, בשני בתי דפוס, במנטובה ובקרימונה, התחרו ביניהם המו"לים להיות הראשונים להדפיס את הזוהר.

מדפיסים אלו לא פעלו בחלל ריק. עם הגירתם של גולי ספרד בסוף המאה ה-15 לאירופה ולאימפריה העות'מאנית הגיעו גם כתבים של חיבורי קבלה, ובראשם ספר הזוהר למרכזי הדפוס.

השאלה איזה אחד מן הדפוסים הוא הראשון לא ברורה עד היום. דפוס מנטובה פורסם בשלושה כרכים בשנים שי"ח-ש"כ ודפוס קרימונה הודפס ככרך אחד גדול בשנת שי"ט. גילוים של שני עותקים יחודיים של דפוסי מנטובה וקרימונה רק סיבך את העניינים. ישעיהו תשבי (שבתחילת שנות הארבעים עבד במכון לחקר הקבלה שבספריית שוקן) על סמך השוואה בין ההקדמות והקולפונים הקדים את דפוס מנטובה לדפוס קרימונה. אברהם מאיר הברמן (שהיה הספרן בספריית שוקן) גילה עותק ייחודי של דפוס קרימונה בו השער שונה, ללא הקדמה וחלקים מספר בראשית ושמות שונים מהעותקים המצויים.

על סמך עיון בעותק הייחודי של דפוס קרימונה באוסף שוקן, קבע מאיר בניהו כי דפוס קרימונה יצא לפני דפוס מנטובה. והדפים המקוריים (שנמצאים בעותק שוקן) אבדו כאשר הגיעה גזירת שריפת התלמוד לקרימונה (ב1559, שי"ט) וכאשר באו המדפיסים לתקן את החסר הצליחו לשחזר את ספר בראשית, והשתמשו בדפוס מנטובה לשחזר את הדפים של ספר שמות.

במאמרו של דניאל אברמס (אימתי חוברה ההקדמה לספר הזוהר?) הוא מתייחס לעותק ייחודי של דפוס מנטובה שהתגלה בספרייה הלאומית על ידי יצחק יודלוב. לאור השוואתו בין העותקים השונים הגיע למסקנה כי העותק הייחודי של דפוס מנטובה (הנמצא בספרייה הלאומית) הוא הדפוס הראשון, לאחריו יצא דפוס קרימונה בעותק הייחודי (הנמצא בספריית שוקן), המהדורה המצויה של דפוס מנטובה שונתה בהתאם לדפוס קרימונה ולבסוף, בשנת ש"כ, יצאה המדורה המצויה של דפוס קרימונה.

זהו אחד הפריטים הקבליים הייחודיים באוסף מכון שוקן, וניתן ללמוד ממנו רבות בנושאים שונים.