לישראל ב"ק שמור מקום מיוחד בתולדות הדפוס העברי. הוא חידש את הדפוס העברי בצפת לאחר הפסקה של כ-250 שנים, והיה למדפיס העברי הראשון בירושלים. נדודיו מברדיטשב לצפת והשתקעותו בירושלים לוו בתלאות רבות ושזורים באירועים שהתרחשו בא"י במאה ה-19.

"מדפיס נולד": ההדפסות בברידצ'ב

בשנת 1797, בברדיטשב, נולד ישראל ב"ק. אביו אברהם היה בעל הקורא בבית הכנסת של רבי לוי יצחק מברדיטשב וכנראה שמכאן נלקח שמו. (ב"ק = בעל קורא). כבר בהיותו נער צעיר כבן 17 בלבד(!) (בשנת תקע"ה, 1814-1815) פתח יחד עם שותפו – חיים יצחק ב"ר יחזקאל – בית דפוס. היתה זו התחלת עיסוקו של ב"ק בדפוס העברי, עיסוק שהמשיך ופעל בו במשך כששים שנים. בית דפוסם של ב"ק וחיים ב"ר יחזקאל היה בסך הכל בית הדפוס העברי השני בתולדות העיר (הראשון היה בבעלותו של שמואל סג"ל). נראה כי השותפות נמשכה שנים בודדות בלבד, והחל מהספר השלישי שהודפס בבית דפוס זה, לא אוזכר שמו של חיים יצחק ב"ר יחזקאל – השניים, ככל הנראה, נפרדו וב"ק נשאר בעל הדפוס.

ב"ק היה בחור צעיר ונמרץ שהשקיע רבות בפיתוח בית הדפוס. בשנותיו הראשונות השתמש ב"ק להדפסת הספרים באותיות שנקנו מבית דפוס שפעל ברוסיה. אבל הוא לא היה מרוצה מהן והחליט שעליו ליצור אותיות חדשות בעצמו. וכך, לאחר כשנתיים מפתיחת בית הדפוס, גילף ויצק ב"ק אותיות חדשות ובהן השתמש.

ב"ק היה בעל תשוקה אדירה להדפסות ספרים ולמלאכת הדפוס, ולכן גם ייחס חשיבות רבה (ואפילו יש שיאמרו חשיבות דתית) לעבודת גילוף והכנת האותיות. את מלאכת הגילוף האותיות תיאר ב"ק בספר "אולם השער" (ירושלים, 1861) לר' דוד בן שמעון: "האותיות שעשיתי כולם המה בתמונה אשר חנני ה' דעה לעשותן, כי הוא הנותן כח לעשות חיל". אומנם ציטוט זה מדבר על דפוסו בירושלים, אך דברים אלו יפים גם לאותיות שגילף ב"ק בברדיטש והם עדות לתשוקה ולחשיבות הגדולה שייחס ב"ק למלאכת ההדפסה.

בזמן פעילות בית הדפוס (1815–1821), הודפסו 5 ספרי חסידות, 4 ספרי קבלה, 6 ספרי מדרש אגדה, 2 ספרי הלכה וספר בודד "לעם" ביידיש. ברוב ספריו חתם כבעל הדפוס, אבל ישנם ספרים שבהם לא חתם כמדפיס, כנראה בשביל להתחמק מעיני הצנזור, ורק רמז לשמו בפסוק "ישראל עשה חיל". אנו יודעם לשייכם לבית דפוסו של ב"ק על בסיס השוואה של צורת האותיות והעיטורים.

שני הספרים הראשונים שהדפיס ב"ק הצעיר היו: ספר זהר חדש (תקע"ה) וספר קדושת לוי שהובא לדפוס ע"י נכד המחבר יוסף ב"ר מאיר. היו אלה ספרים ראשונים הולמים למדפיס חסידי. ספרים אלה היו הצעד הראשון של ב"ק בעולם הדפוס העברי – והעידו על העושר הגדול שיבוא אחריהם.

כנראה שבשנת 1821 נסגר בית הדפוס. לא ידועים לנו קורותיו של ב"ק בעשור שבין סגירת בית הדפוס ועלייתו לארץ (1831). ההיסטוריון מאיר בניהו מניח כי בעשור זה עבר לסלאווטיא, שם היה בית הדפוס הנודע של האחים שפירא. נראה כי בתקופה זו עסק ב"ק מעט בהדפסות ספרים או ביציקת אותיות לבתי דפוס בעיר. בשנת 1831 עלה ב"ק לארץ ישראל והתיישב בצפת. העלייה נבעה מאידיאל דתי ואהבת הארץ. כך מתאר ב"ק את עלייתו בהקדמת המדפיס בספר עבודת הקודש (ירושלים, תרל"א): "כי מיום אשר עזבתי את ארץ מולדתי ועליתי ההרה להסתפח בנחלת ה' צבאות כיד ה' הטובה עלי, ואמרתי אעלה על במתי ארץ לעבדה ולשומרה לעשות נחת רוח ליוצר בראשית להיות לו עבד עולם לסבול עול תורה ולשוות עמה מלאכת הקודש באמת ובתמים… לקיים מאמר חז"ל יפה ת"ת [=תלמוד תורה] עם דרך ארץ".

עלייתו לארץ והשתקעותו בצפת פתחו דף חדש לא רק בחיי ישראל ב"ק אלא בתולדותיה של ארץ ישראל ותולדות הדפוס העברי.

"התחדשות" בצפת והדפוסים הראשונים

הדפוס העברי הראשון בארץ הוקם בצפת בשנת 1577, ופעל במשך 10 שנים בלבד. לאחר הפסקה של כ-250 שנה התחדש הדפוס העברי בארץ, גם הפעם בצפת, על ידי ישראל ב"ק (1797 – 1874). בשנת 1831 עלה ב"ק לארץ יחד עם בנו הגדול ניסן ושלושת בנותיו הקטנות. הוא השתקע בצפת, בה הייתה קהילה יהודית אשכנזית גדולה.

בהקדמתו לספר "חבת הארץ" (ירושלים, 1844) מצין ב"ק כי עלה לארץ מתוך רצון דתי ואידאולוגי להתיישב בה: "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' ולטירות, להסתפח בכרם נחלת ה' צבות, להתגנדר בעפרם ובאדמתם." אולם, נראה כי לא ניתן לנתק את עלייתו מגל העלייה לארץ ממזרח אירופה בשנות ה-30 שנבע ממצוקה כלכלית-מדינית, שנבעו מצירופן של מספר סיבות: החקיקה הרוסית בימי הצאר ניקולאי הראשון ובכלל זה גזירות הגיוס לצבא (אוגוסט 1827) והגזרות המגבילות את כלכלתם של היהודים במדינה; דיכוי מרד הפולנים בשנת 1831 הביא לפגיעה קשה בפרנסתם של היהודים שהתגוררו בכפרים במזרח אירופה; שיפור תנועת האוניות לארץ (לצרכי תיירות ומסחר), ועוד.

בין אם מהכרח ובין אם מאידאולוגיה עלה ב"ק לארץ, וכחלק מתשוקתו ל"הסתפח בנחלת ה'" העביר לצפת את מפעל הדפוס – ופתח בית דפוס עברי בארץ: "ויתן ה' בלבי לעזוב את ארץ מולדתי ובית אבי למשפחותם, ויזכני לעלות להר הקדש… להקים מזבח חדש… להדפיס ספרן של ת"ח (=תלמידי חכמים) ותורתם…" (הקדמת המדפיס לספר חבת הארץ). נראה כי ב"ק עלה לארץ ברכוש גדול, כולל שני מכבשי דפוס וכל הדרוש להקמת בית דפוס בארץ. באותה התקופה ביקר בארץ הצליין ספנסר הארדי, שפרסם את רשימותיו מהביקור בארץ בספרו Notice on the Holy Land (לונדון, 1835) וברשימותיו הוא מתאר כיצד בצפת ישנם שני(!) מכבשי דפוס שפועלים ועוד שניים בשלבי הקמה "ועוד שלושים איש, בקירוב, עסקו במדורים השונים של הסידור, של מלאכת ההדפסה ושל הכריכה". (ראו אצל: איש שלום מיכאל, מסעי נוצרים לארץ ישראל: עדויות ורשומות לתולדות היישוב היהודי, תל אביב, 1955). אם כן, ניתן לראות כי ב"ק ביסס בית דפוס גדול בצפת.

התנאים בצפת היו קשים. תפעול ואחזקת בית דפוס בסדר גודל כזה הייתה משימה לא קלה. ב"ק היה צריך להכשיר עובדים לבית דפוסו, ולבחור בספרים שההשקעה בהם תהייה משתלמת: "ואין בה [בארץ] אמנים היודעים לתפוס את מלאכת הדפוס… והדברים הנצרכים לדפוס נייר וששר וכיוצא אין בנמצא פה", תיאר ב"ק בהקדמתו לספר "מועדי ה' וקריאי מועד" (ירושלים, 1844), ואכן, נייר ודיו לא היו בנמצא בארץ, וב"ק נצרך לייבא את צרכי הדפוס, כנראה מליוורנו: "אחר טורח רב ממרחק מדינות אחרות על ימים ונהרות המה מובילות וההוצאה יתרה על השבח…" (שם). ההוצאה לייבוא הציוד הדרוש לדפוס הייתה גדולה, ועל פי הביבליוגראפית שושנה הלוי, לא היה לב"ק את הסכום הדרוש והוא נאלץ להלוואה, שאותה התקשה מאוד להחזיר.

בעת שהותו בצפת אנו יודעים על שישה דפוסים בלבד: הראשון שבהם הוא סידור שפת אמת (1831), ולכבוד פתיחת בית הדפוס והדפסת הסידור חקק ב"ק אותיות חדשות: "אותיות חדשות חקקן חצבן פעה"ק"; לאחר מכן הדפיס את ספר ויקרא (1833) שהיה נצרך לתלמידים ב"חדר" – למתחילים ללמוד חומש; שני ספרי תהילים, אחד מהם עם באורי הזהר (לספר זה הייתה דרישה רבה הן בקרב יושבי הארץ והן בקרב הקהילות היהודיות בתפוצות); ספר "שלחן הטהור" לרבי ניסים זרחיה אזולאי (1836); וספר "פאת השולחן".

ההיסטוריון מאיר בניהו טוען כי עיקר הספרים שהדפיס בתקופה זו היו ספרים שב"ק העריך כי יהיה ניתן להפיצם בעותקים רבים ולהגדיל את הרווח עליהם. יוצא דופן הוא ספר "פאת השולחן" לרבי ישראל משקלוב, מנהיג הפרושים בצפת, ובו דיני ארץ ישראל. הספר הודפס על חשבונו המלא של ישראל ב"ק (באותה העת היה מקובל כי מחברי הספרים היו משתתפים בהוצאות הדפסת הספר). נראה כי המחבר רצה להדפיס את הספר עוד לפני שנת 1836, אבל לא רצה להדפיס את הספר בחו"ל, ובית דפוסו של ב"ק בצפת אפשר לרבי ישראל משקלוב להגשים את רצונו: "עד שסיבב בעה"ס (=בעל הסיבות) ית"ש והביא לעיר קודשינו מדפיס חכם ומושלם במלאכת הדפוס, והקים פה דפוס אשר לא הי' מעולם מעה"ק ובפרט דספ' זה הוא על ה' א"י" (פאת השולחן, הקדמה).

הרבה מסירות וכישרון הוקדשו להקמת בית הדפוס בצפת, אבל אסונות וגזירות שבאו על צפת ועל יהודי הגליל לא אפשרו את המשך קיומו והביאו על סגירתו.