בחיבור זה מוצגת הרבנות באיטליה במאות החמש-עשרה – שש-עשרה כחוליה בשרשרת ההתפתחות של הנהגת עם ישראל בגלותו. הסמיכה לרבנות, רבנים ממונים מן הציבור, מקומם במערכות הארגון הקהילתיות, תפקודם בסדרי המשפט, עולמם הרוחני-תרבותי, וכיוצא באלה היבטים מוסדיים, חברתיים, משפטיים ועיוניים-פילוסופיים, נדונים על מסד רחב של תעודות מלוות בהסברים. כמעט כל התעודות מתפרסמות כאן לראשונה מכתבי-יד. המחבר כיהן תקופה ממושכת ברבנות באיטליה ועתה הוא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הספר ראה אור לראשונה בשנת תשל”ט (1979) בהוצאת הספרים על שם י”ל מאגנס, וכעת נדפס מחדש על ידי מכון שוקן למחקר היהדות שעל יד בית המדרש לרבנים באמריקה, מוסד ביאליק – ירושלים, ומכון שכטר למדעי היהדות. 327 עמ’ כולל המפתחות.